אתה נמצא כאן!

בשכונת מגוריי, ליד לוח המודעות השכונתי והדוכן של מפעל הפיס, הייתה פעם מפת רחובות של העיר תל-אביב. על המפה, הייתה נקודה אדומה ואליה חץ והכיתוב “אתה נמצא כאן”. שלשום, בדרכי למפגש אימון, שמתי לב שהמפה נעלמה. אינני יודע מתי בדיוק היא נעלמה – אבל שמתי לב לזה שלשום.

הרעיון של “אתה נמצא כאן” כל כך בסיסי. כל כך פשוט, אבל כל כך לא טריוויאלי, ששווה לדבר עליו כמה מילים. בכלל, אם אנחנו מדברים על מפות, כדאי לשים לב לכמה דברים:

  1. קודם כל, כדאי לוודא שאתה מחזיק ביד את המפה הנכונה. יהיה קשה מאד להתמצא בירושלים עם מפה של חיפה, אפילו אם שמות הרחובות זהים…
  2. אתה חייב לדעת איפה אתה נמצא כרגע.
  3. אתה חייב לדעת לאן אתה רוצה להגיע (כי בלי יעד, אפשר להסתובב בעיר ולא צריך מפה בכלל, כי זה לא משנה).

“אתה נמצא כאן” הוא הבסיס של כל התקדמות. אני לא יכול לזוז באופן משמעותי לשום מקום בלי לדעת איפה אני כרגע. אגב, זה לדעת איפה אני כרגע באמת, ולא איפה הייתי רוצה להיות כרגע, או איפה הייתי רוצה לחשוב שאני.

כמה זה יפה, כי זה בדיוק כך גם בחיים.

ראשית, באה המפה עצמה.

האם אני עסוק בכלל בחיים שלי? האם המפה הזו היא המפה שלי, או שאני נתתי לאחרים לשים לי את המפה ביד? האם זו המפה הנכונה לשלב זה בחיי? כמה פעמים אנחנו מסתובבים עם מפות לא מעודכנות, ומתפלאים שפתאום רחוב מסויים הפך חד-סטרי, או שצומת הפכה לככר? האם הקדשתי את הזמן לבדוק את המפה שלי?

תל אביב, מגוגל מפות

שנית, בא זיהוי המקום שבו אני נמצא כרגע.

האם אני מסתכל נכוחה על מה שיש ועל מה שאין? האם אני באמת נמצא איפה שאני חושב שאני, או שיש לי עיוות תפיסה שמטעה אותי? האם אני מצליח להבדיל בין המציאות לבין הפרשנות שלי של המציאות?

החלק השלישי הוא הרצוי שלי. לאן אני רוצה להגיע.

מה אני באמת רוצה? איך אני רוצה להיות כשאני שם? מה יקרה לי ומי אהיה כשאגיע? ג’ים רוהן (מגדולי המאמנים העסקיים שנפטר בחודש שעבר) אמר שלא ניתן להשיג מטרה שאין לך…זה כל כך נכון. בלי יעד, המפה הטובה ביותר אינה שווה. זהו החזון, החיים שאני באמת רוצה לחיות.

ולבסוף, מיפוי הדרך.

מהי הדרך הטובה ביותר בין “כאן” ל”שם”? מהן הדרכים האפשריות? כמעט תמיד יש כמה וכמה דרכים בהן אפשר ללכת – ולכל דרך היתרונות והחסרונות שלה. באיזו דרך אני בוחר? היכן לפנות ימינה והיכן שמאלה? כלומר, מהן המטרות שלי ומהם יעדי המשנה שלי?

ושאלה אחרונה: איך אדע שהגעתי?

מהי מפת הדרכים שלכם? לאן אתם הולכים, ולמה? מי תהיו כשתגיעו לשם?

אז קחו קצת זמן לבחון את המפה שלכם, ולעדכן אותה.

כתמיד, אשמח לתגובות ולמחשבות על הפוסט….אני מזמין אתכם גם לשתף את חבריכם דרך כפתורי השיתוף בסוף הפוסט.

מייקל

נ.ב.

זוהי הזדמנות כמעט אחרונה לקחת את חוברת ההכנה לשנת 2010, שתאפשר לכם לבחון לעומק אלמנטים מתוך המפה שלכם כאן.

15 thoughts on “אתה נמצא כאן!

  1. אהבתי

    כמה נכון … כמה פעמים מצאתי את עצמי מביו במפה ורואה מקום אחר …
    מייקל, ח”ח על הפשטות
    ציקי

  2. אלעד רום

    ענק, ואפשר ללכת עם זה הלאה, יש מפות טופוגרפיות ויש מפות דרכים, יש מפות אקלים ועוד ועוד. ובהקבלה לחיים שלנו, ישנם נדבכים רבים. למשל מפה לחיים ה’משפחתיים’ תיהיה שונה לגמרי מהמפה של החיים העיסקיים (אלא עם המשפחה לנו היא גם העסק שלנו 🙂 )
    ומפת החיים שלנו במקום העבודה תהיה שונה מהמפה של חיי החברה שלנו.

    ובכל המפות ‘אתה נמצא כאן’ הוא אותו ‘אתה’ – רק שלא תמיד זה אותו המקום -> אותו ה’כאן’
    האם נכון הדבר כמו שנכונה האפשרות שיש עולמות מקבילים?
    טוב זה כבר נושא לפוסט אחר 🙂

    הפואנטה היא שכדי לא ללכת לאיבוד בין כל המפות השונות (הרבדים השונים) בחיינו – שווה לדעת ולהתאמן על להיות ממוקד – במפה אחת בכל פעם…

    תודה מייקל על הנ.צ. הנ”ל

    אלעד
    אימון-איזון-חיים

  3. ליעד אפרת מאמן אישי, עסקי וקבוצתי

    כמה מאיתנו משוכנעים באמת שהם יודעים בדיוק היכן הם נמצאים? כמה יש, כמה אין, מגשימים או לא, נהנים או לא, חיים באמת או שאולי לא…
    כמה מאיתנו לא חושבים יותר מידי על איפה שהיו רוצים להיות, תירוצים של לחיות את הרגע ו-למה לחשוב על מחר???ואז. הפלא ופלא. המחר מגיע. ומה אז? מה עושים?
    בעיקר מגיבים לחיים.
    וכל זאת במקום לאפשר לחיים להגיב אלינו.
    כמה מאיתנו יודעים באמת היכן הם נמצאים ויודעים גם באופן מדהים לאן הם רוצים להגיע… אבל מה אין להם מושג מהי הדרך…
    כשאני חושב על זה, זה מדהים לדעת שישנם כל כך הרבה ביננו שיכולים יותר… לחיות יותר, לאהוב יותר, להגשים יותר, להצליח יותר, להיות… יותר!
    וכל זה מתחיל ברגע אחד בודד של בחירה.
    אני מזמין אותך, באשר את/ה… לקום על רגליך, לעמוד איתן/ה אל מול כל מה שאת/ה מכיר/ה, להיישיר מבט למציאות המוכרת ולהחליט…
    האם מעכשיו זה הולך להיות שונה? טוב יותר? שופע יותר? חיי יותר? מגשים יותר? אוהב יותר? מצליח יותר?
    הנה הנה הגיעה הרגע להביט במפה, לבחון איפה אנו עכשיו איפה אנו רוצים להיות, לבחור, ופשוט להתחיל לצעוד.

    ולך מייקל תודה, אני תמיד לומד המון בהשראתך.

    באהבה

    שלכם
    ליעד אפרת, מאמן אישי, קבוצתי ועסקי

  4. עדי חמו

    מייקל ממש מקסים!
    היום לימדתי בכיתה על קווי אורך ורוחב ואיך אני יכול למצוא עצמי ומיקומי בעזרתם בכל מקום שבו אני נמצא…קווי רוחב שמתגלים באופן אובייטיבי (מיקום ביחס לקו המשווה, כוכב הצפון והשמש) וקווי אורך המתגלים רק מתוך הסובייקטיבי (בהם האדם קובע מהיכן למדוד ולאן לנוע).
    ממש כפפה ליד להבנת מקומנו בעולם!
    תודה

  5. נעם רחמים

    מעולה, מייקל. במטאפורה פשוטה סיכמת את מהות האימון.

    יותר מדי אנשים מסתובבים בעולם עם מפות לא שלהם. מישהו נתן להם את פעם מפה ואמר “הנה, לשם תלך”. יכול להיות שזה היה אבא או אמא שנורא רצו שהילד שלהם יהיה רופא או עו”ד, שישתלט על העסק המשפחתי או שיגשים את החלומות שהם בעצמם לא הגשימו.

    חלק מהאנשים האלה מתעוררים פתאום באמצע החיים וקולטים שהמפה שהם הולכים לפיה, בכלל לא תואמת את מה שהם רוצים. אבל מה? הם כבר עשו את התואר השני… כבר התחתנו ויש להם ילד או שניים… ומה עכשיו?

    הנה תשובה אחת (מיני רבות) מהשיר של פבלו נרודה:
    “אט – אט גווע זה, שלא מסובב את ההגה כאשר הוא לא מאושר מעבודה, ממעשיו, מאהבתו…
    זה שלא מסכן את הוודאי או הלא וודאי בכדי ללכת אחרי חלום
    זה שלא מרשה לעצמו אפילו פעם בחיים לברוח מהעצות הנבונות…”

    ובהקשר שלנו, שימו לב שהמפה שאתם הולכים לפיה היא המפה שלכם. ואם לא – החליפו אותה מהר למפה שאתם מזדהים איתה.
    (גם אם האמא הפולניה שלכם לא מרוצה מזה… אחרי הכל, אלו החיים שלכם)

  6. נעם רחמים

    הנה עוד אחד, עם או בלי קשר – דיברת על שלושה חלקים:
    1) איפה אני נמצא עכשיו?
    2) לאן אני רוצה להגיע?
    3) מה הדרכים הטובות ביותר מכאן לשם?

    כלומר, מתחילים מאיפה שאני נמצא היום. פשוט, לא? חלק מבני האדם מסתכלים, מפיקים לקחים, מתקנים את המסלול ונעים קדימה.

    חלק אחר מבני האדם עסוקים כל הזמן “בלנוע קדימה” בלי להתבונן קודם כל הם נמצאים היום, ואז בדרך כלל התנועה שלהם לא אפקטיבית.
    למה זה? בדרך כלל כי הם מפחדים ממה שהם עלולים למצוא כאן. חלק מבני האדם לא מוכנים להסתכל לתוך החיים של עצמם כי הם לא מוכנים להכיר במה שיש. רק מה? אי אפשר לשנות את מה שיש לפני שאנחנו מכירים בו קודם.

    להכיר במה שיש אומר, למשל, להכיר את המספר שמופיע בחשבון הבנק שלי, להכיר את המספר שמופיע על המשקל כשאני עולה עליו, להבחין בזוגיות שלי – מתי מופיעה שם שמחה ומתי עצב או כעס, להבחין בהתנהגות שלי – אלו תוצאות היא מייצרת לי, איפה היא בולמת אותי?

    רק אחרי שנכיר את מה שיש שם באמת, נעים יותר או פחות, נוכל לעשות שינוי.

    חלק מבני האדם בוחרים להתעלם מהמצב כמו שהוא ובמקום זה לשנן מנטרות כמו “אני עשיר” (למרות שהמעקלי החובות כבר בדלת), “אני רזה” (למרות שאני בכלל לא עובר בדלת), ומצפים שהמציאות תשתנה מעצמה, שהמרצדס החדשה תנהג את עצמה לגראז’. אבל מנטרה שאין מאחוריה מחויבות לעשיה, אין בה יותר מהולכת שולל עצמית.

    אז מה כן?
    להתחיל בלהכיר את המצב בדיוק כמו שהוא – ולקחת אחריות.
    להכיר בכך שאני הבאתי את עצמי עד לכאן ואני הוא זה שיקח אותי לשלב הבא.
    ולהתחייב בכל עוצמתי, קודם כל מול עצמי, לקיים את השינוי שאני בוחר.
    לדעת שזו הבחירה החופשית שלי, שאני מוכן לשינוי, יודע על מה אני צריך לוותר כדי להשיג אותו – ולתרגם את זה לעשיה רצופה ואחראית, צעד אחרי צעד, לפי המפה שבחרתי.

  7. ליאת שפרמן

    הי מייקל,מקסים ואף נכון….
    ולהוסיף מאמנת גדולה פעם אמרה לי:ש”כמציבים מטרה קשה מאד להגיע אליה,
    אבל בלי מטרה אי אפשר להגיע כלל,…..

  8. אפרת רהט

    הי מייקל,
    מאד יצירתי, מעורר ומעודד חשיבה! וזה כל כך נוגע – במיוחד על רקע הדברים הטרוויאליים הרבים שאנשים (שלוקיחם עצמם מאד ברצינות) נוטים להגיד.

    ולגבי יכולת הכתיבה הנפלאה – להערכתי אתה יחד עם שלומית
    יכולים לפתוח עסק מכניס ביותר מכתיבה… אני בטוח אקרא את מה שתפרסמו.
    אפרת

  9. תומר גרינבאום

    אשתף בסיפור אישי

    יצא לי לא פעם לנווט על מפות שלא שייכות לי, ובנוסף ההליכה וההגעה ליעד במפה ספציפית הייתה גורמת אושר למישהו אחר.

    לימודי לתואר ראשון- הייתה המפה שההורים שלי שמו בידי בתקופה שבה חיפשתי מפה כלשהי, בזמנו זו הייתה נראית מפה הגיונית וסבירה שהבנתי שהרבה בני אדם בגילי “נורמליים”  לוקחים אותה ומגיעים ליעד לאחר 3 או 4 שנים.ובעצם בלי המפה הזו לא ניתן לעבור הלאה למפות אחרות. לקחתי את המפה בחפץ לב ויצאתי לדרך… בשנה השנייה התחלתי להבין שזו לא באמת המפה שלי ומי שיוצא נשכר ממנה הם ההורים שלי שיכולים להגיד שהבן שלהם באוניברסיטה.

    חיפשתי מפה אחרת כזו,שאין לרוב בני האדם, מפני שרוב בני האדם בוחרים/בוחרים עבורם את אותה המפה שהיעד הסופי ידוע וברור לכולם, אפשר אפילו לקרוא למפה הזו , מפת הביטחון.
    והיא ממש לא סודית!

    פעם יצא לי לקחת לידי מפה שהבטיחה למגיעים ליעד עושר גדול, לנותן המפה היו הוראות ברורות:
    להגיע ליעד לוקח בין שנה לשנתיים( אולי אפילו קצת יותר).
    הדרך לא תהייה קלה אך פשוטה להליכה.( היו שטענו שהיא קלה פשוטה ומאוד מהנה).
    תוך כדי הליכה לכיוון היעד תהפוך לאדם טוב יותר, למנהיג, תכיר המון חברים ותעבור חוויה משנת חיים.
    המפה הזו הייתה מושלמת עבורי! זה בדיוק מה שחיפשתי!
    לאחר שנתיים מדהימות של הליכה לכיוון היעד הבנתי שזו לא הדרך עבורי, הבנתי שניתן להגיע לאותו היעד גם בדרכים אחרות (עם מפות שונות).

    כדור הארץ הוא עגול ולכן ניתן להגיע לכל נקודה עליו באינסוף דרכים!!!

    איך אדע שהיעד שאני הולך אליו הוא הנכון?
    איך אדע שהדרך היא הנכונה עבורי?
    איך אדע שהגעתי?

    המון שאלות עולות במוחנו במהלך החיים, והדבר היפה הוא שכל התשובות נמצאות אצלנו,ממש בתוכנו.
    תפקידו של המאמן הוא לעזור במציאת התשובות הנכונות עבורכם.
    אימון אישי הוא חוויה מדהימה של גילוי עצמי והדרך בא אני בוחר ללכת בחיים.

    מאחל לכולנו בחירה נכונה והליכה רצופת הנאה.

    שלכם באהבה
    תומר גרינבאום
    עוצמה בעסקים
    מאמן אישי
    מאמן עיסקי

  10. מעין סימון

    מייקל היקר,
    כיף להגיב מאוחר.

    מעבר להזדמנות, ל”גאונות שבפשטות” – הדרך והמטאפורה בה אתה בוחר, לכוון ולעורר,
    מודה לך על ההזדמנות שאתה נותן ומעודד בפתיחת השיח לאחר.
    מודה לך שמאפשר…
    ותודה לכל הכותבים שנענים ומצטרפים, על התובנות, ההארות והערות המשלימות…
    מעין.

    ואוסיף גם אני ציטוט מאליס בארץ הפלאות, כל כך מוכר, ועדיין נהדר:
    “התוכל לומר לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן?”, שאלה אליס.
    “הדבר תלוי מאוד במקום שאליו את רוצה להגיע” ענה לה החתול.
    “לא אכפת לי כל כך לאן” אמרה אליס.
    “אם כך, מה אכפת לך באיזו דרך תלכי, הלא כן?” ענה החתול.
    (מתוך “אליס בארץ הפלאות”, מאת לואיס קרול)

  11. מייקל בן-דוד Post author

    רגע לפני הפוסט הבא, יש לי רק מילה אחת על התגובות שלכם, אנשים יקרים לי: וואו.
    כמה ערך מוסף קיבלתי מהתגובות שלכם…כמה זויות חדשות…כמה הזדמנויות חדשות….
    תודה לכם על התגובות, על הפרגון, על החשיבה ועל האכפתיות!
    מייקל

    מייקל בן-דוד
    מאמן עסקי בכיר

  12. Pingback: השומרוני הטוב (או: איפה המיקוד שלי?)….. | The Coach

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *