השומרוני הטוב (או: איפה המיקוד שלי?)…..

הכל התחיל בסיפור מהברית החדשה. לא ניכנס אליו כאן אבל מי שרוצה יכול למצוא אותו בפרק י’ בספר לוקאס. מסופר על אדם שהיה בדרכו מירושלים ליריחו ובדרך תקפו אותו שודדים, פצעו אותו והשאירו אותו לצד הדרך. כמה אנשים עברו לידו בדרך ולא עשו כלום. עבר שם שומרוני אחד שחבש את פצעיו, לקח אותו לאכסניה ואף שילם לבעל האכסניה שיטפל בו למשך עוד כמה ימים.

מכאן המונח “השומרוני הטוב” לאדם אשר מסייע לאחר הנתון בצרה שלא על מנת לקבל פרס. סיפור זה הוא ההשראה לחוקי “השומרוני הטוב” במדינות רבות בעולם, ובישראל לחוק לא תעמוד על דם רעך המחייב לסייע לאדם במצוקה. פרק הסיום הבלתי נשכח של סיינפלד נסוב סביב החוק הזה:

אחד המחקרים הידועים ביותר בפסיכולוגיה הוא מחקר שערכו דרלי ובטסון בשנת 1973 בפרינסטון. הם לקחו סטודנטים לתיאולוגיה נוצרית באוניברסיטה ושלחו חלק מהם לתת הרצאה על…..סיפור השומרוני הטוב. לחלקם אמרו שההרצאה בעוד זמן רב, לחלקם בעוד זמן קצר ואת חלק מהסטודנטים הלחיצו ואמרו שההרצאה כבר באיחור ושלחו אותם לדרכם. כמו כל ניסוי מעניין בפסיכולוגיה, בדרכם להרצאה נתקלו הסטודנטים באירוע מבויים של פצוע השוכב בדרך וזקוק לעזרה. מסתבר, שמבין “הלחוצים”, רק 10% עצרו להושיט עזרה, וזאת בעודם בדרכם לתת הרצאה על סיפור השומרוני הטוב, להרעיף עליו שבחים ו”לקרוע” את שני האנשים שלא עצרו בדרך להושיט עזרה! אגב, בסיכום כולל, רק 40% מהמשתתפים בניסוי (מכל שלוש הקבוצות) עצרו להגיש עזרה.

רגע אחד….מה קורה פה? סטודנט לכמורה, שיודע בדיוק מה היחס בברית החדשה לשניים שלא עצרו לעזור לפצוע למול השבח שהורעף על ראש השומרוני הטוב עושה בדיוק את אותו דבר וזאת בעודו בדרכו ללמד את השיעור הזה ממש? זה פשוט בלתי נתפס. הרי ברור לנו שלא מדובר באנשים רעים, אטומים וחסרי לב. להפך, מדובר באנשים שלומדים לכמורה כדי להקדיש את חייהם לדתם ולשירות אנשי קהילתם. אז מה הסיפור?

האמת היא, שהסיפור פשוט. בעודם ממוקדים במשימה (הלא באמת חשובה) של מתן ההרצאה ובעובדה שהם מאחרים, הם לא עצרו בכלל לבדוק מה באמת חשוב. הרי כל אדם בר דעת מבין שלעזור לאדם פצוע חשוב עשרות מונים יותר מאשר ההרצאה – אלא שהם פשוט לא ראו את הפצוע. החוקרים אומרים שבחלק מהמקרים, המרצים הממהרים נאלצו לעבור ממש מעל האדם הפצוע כדי להגיע למחוז חפצם, והדבר לא עצר בעדם. זו אינה רשעות ולא טמטום – בסך הכל מדובר על פוקוס לא נכון.

צפו בקטע הוידיאו הבא לפני שאתם ממשיכים לקרוא וחשוב מאד – תספרו כמה פעמים הקבוצה הלבנה מוסרת את הכדור:

זוהי, כמובן, וריאציה על ניסוי הגורילה הידוע. אבל אם לא הכרתם את זה קודם, האם ראיתם את הדובון הרוקד בפעם הראשונה?

בעודנו ממוקדים בספירת המסירות של הקבוצה הלבנה, קורה אירוע אחר ואנו עוורים אליו. האם זה בהכרח רע? לא. אבל כאשר אנחנו לא ערים למתרחש סביבנו, אנחנו לא יכולים להיות ערים לשינויים שקורים בסביבה, להתאמות שצריך לערוך או לפצועים שצריך להושיט להם עזרה.

חשוב לי לדייק בעניין המיקוד: יש פה שתי מלכודות – ולא אחת:

1. מלכודת הטשטוש – העדר בחירה מושכלת של מטרה נכונה וספציפית אליה אנו מכוונים (דיברתי על מלכודת זו בהקשר אחר קצת בפוסט הקודם על המפה).

2. מלכודת רטיית הסוס – מיקוד יתר במשימה נתונה (חשובה יותר או פחות) תוך התעלמות מכל מה שקורה סביבנו.

אז איפה נקודת האיזון?

נקודת האיזון בהקשר של מיקוד נמצאת בדיוק בין שתי המלכודות. מחד גיסא, בלי מפה ברורה של מטרות ותוכנית עבודה, הכל יהיה מטושטש ולא ברור. מאידך גיסא, אנו חיים בעולם דינמי ומשתנה. זה קצת כמו מצלמה: יש אזור שנמצא מחוץ לפוקוס כי הוא קרוב מדי (אזור הרטייה) ויש אזור שנמצא מחוץ לפוקוס כי הוא רחוק מדי (אזור הטשטוש). בין השניים האלו שוכן אזור נפלא, הוא אזור המיקוד – זהו האזור שבו אני יודע לאן אני מכוון ולאן אני הולך אך אני מודע לסביבתי ורגיש למה שקורה שם. בעצם, אני פתוח לפידבקים מהמציאות ומצליח לעשות אינטגרציה לדברים שמגיעים “על הדרך”.

באיזה אזור אתם עכשיו בחיים? מה אתם צריכים כדי ליצור מיקוד אמיתי וחד בחייכם? האם המטרות ברורות לכם? האם יש לכם את היכול לראות את מה שקורה מסביב, תוך שמירה על הדרך?

מייקל בן-דוד, מאמן עסקי

נ.ב אשמח מאד לשמוע את מחשבותיכם על הפוסט הזה. כדי לכתוב תגובה, לחצו על המילה comments למעלה ותגללו לסוף העמוד. אני גם מזמין אתכם לשתף את חבריכם על ידי לחיצה על הסמל של הפייסבוק בשורה מתחת.

8 thoughts on “השומרוני הטוב (או: איפה המיקוד שלי?)…..

  1. ארז פיגלש

    מייקל,

    נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט, ולא ממש הופתעתי מתוצאות המחקר. הרבה פעמים אנחנו פועלים תחת לחץ או בעת שאנו טרודים או ממוקדים יתר על המידה בעניין מסוים מכדי לראות שאנו פועלים בניגוד לערכים ולרצונות שלנו. ואז, במבט לאחור או כאשר מפנים את תשומת ליבנו לאופן הפעולה שלנו, תגובתנו “אני פעלתי כך? לא יכול להיות! זה לא מתאים לי, אני לא יודע למה פעלתי כך ולא אחרת”.

    ייחודו של הפוסט הזה הוא בכך שהוא גורם לך לעשות בדיוק את מה שהוא מדבר עליו – להתמקד ולראות את התמונה הכוללת. אני שמח שלמרות שאיני מכיר את הוידאו השני, ראיתי את הדוב בפעם הראשונה, אך זה לא היה קורה אלמלא חשדתי שיש כאן משהו מתחת לפני השטח. חשדי הביא אותי להיות ערני לבחון מה עושה הקבוצה בשחור במקביל לקבוצה בלבן, ואז הבחנתי בדוב, ולא ספרתי נכון את המסירות של הקבוצה הלבנה. מסקנתי מכך היא, שלעיתים אם ערניים למשהו נוסף, או אחר ממה שאנו נוטים או מונחים בתור התחלה, עשוי להפתיע אותנו משהו שלא צפינו אותו כלל, מכיוון אחר לחלוטין, והוא הוא הדבר החשוב! לולא הערנות לא הייתי מבחין בו כלל, סופר נכון את המסירות, אך נכשל במבחן.

    כיום אני נמצא במיקוד, עירנות ועשייה, אני כל כך ממוקד שאני מבצע בימים ספורים דברים שלא ביצעתי במשך שנים, עם זאת אני מאוד עירני ומגיב לשינויים ולהזדמנויות סביבי, המשרתות או מקדמות את חזוני. בשנה האחרונה אני מתקדם לכיוון הגשמת חזוני בקצב הולך ומתגבר, וזאת תודות למיקוד ולערנות.

    תודה על הפוסט המעניין!

    ארז פיגלש
    מאמן אישי ועסקי

  2. נורית שכטר

    גם בעזרה חשוב לעשות מיקוד נכון.
    במקרים הנ”ל יתכן שהמרצים לקחו בחשבון שעשרות אנשים מחכים להם, ואילו במקום של הפצוע ראו שיש עוד אנשים שיוכלו לטפל בו, לכן החליטו הפעם להשאיר את הטיפול לאחרים.
    ואילו בפעם אחרת כשזמנם יהיה בידם יסייעו כפי הנדרש.
    וכפי שאמרת- שיקול דעת במיקוד.
    חכמים כבר הנחו אותנו במיקוד במתן צדקה -“עניי עירך קודמים”, כלומר, גם במתן צדקה יש תיעדוף.
    שנזכה תמיד למצוא את המיקוד הנכון בכל עשייתנו!

  3. תומר גרינבאום

    מייקל היקר

    הרעיונות שלך גאוניים!

    אני טוען שאדם שנמצא במלכודת הטשטוש הולך לאיבוד במסע החיים, הוא מבולבל ולעיתים אף מתוסכל מכך שאין לו כיוון בחיים. אדם שכזה יתפתה מהר מאוד לכל הזדמנות חדשה שתמצא חן בעיניו ותספק אותו, שכן גם ככה הוא סתם הולך לאנשהו.. ואם יעבור זר, שיראה לו את שביל הזהב, ילך בו למרות שיכול להיות שזהו שביל עפר.

    מלכודת רטיית הסוס בעיני טובה שכן היא מכוונת אותנו לקראת היעד אליו אנו צועדים ועדיין חשוב להשתמש באוזניים לדברים שקוראים סביב אולי נשמע על משהו חביב.
    ולאלו שרוצים לשפר את האורינטציה בחיים השתמשו באינטואיציה שכן ליקום יש הרבה מה להציע.

    החיים מלאים הזדמנויות חשוב ללכת קדימה בעוצמה ומיקוד לקראת המטרה בה בחרנו לפעמים אף לעצור ולבחון האם אנו בדרך הנכונה והכי חשוב זה לעשות זאת באהבה.

    תומר גרינבאום
    מאמן אישי
    מאמן עיסקי

  4. תומר גרינבאום

    הסתכלות על המחקר דרך סגנונות תקשורת…

    יש הרצאה ובדרך פוגשים אדם פצוע….

    אם אתה משימתי…בדילוג קל מעל הפצוע ו-הופ להרצאה.

    עם כל הכבוד לחובק ולרגשותיו…לא נעים לאחר למרצה.

    למנתחים…אין מספיק מידע לגבי הפצוע ובהרצאה הולכים לתת המון נתונים חדשים…יאמי.

    והאחרונים והמאוד חביבים…הססגוניים… ברור שיעצרו לעזור, הרבה יותר כיף ןפאן מאשר איזו הרצאה משעממת…

    ולכן רק 40% עצרו לעזור!!!

    תומר גרינבאום
    מאמן אישי
    מאמן עיסקי

  5. מייקל בן-דוד Post author

    תומר יקר, התסכלות יפה דרך סגנונות התקשורת.
    אבל אולי דווקא הססגונים ירוצו להרצאה: יש אקשן, קהל, במה….
    🙂

  6. גלעד שמרי

    אחלה פוסט מייקל , נהנתי לקרוא .

    המשך ככה .

    חג שמח !
    גלעד שמרי
    “האגודה למען הסלזמנים”

  7. יורם טויטו

    איך להגיד זאת, כנראה שאני שונה או חריג.
    כי לא פעם אני עוצר – ואפילו חוזר אחורה עם המכונית ע”מ לעזור למישהו שראיתי בדרך ונסעתי מהר.
    פעם אפילו כמעט ואחרתי להדרכה (אני מדריך טיולים), בגלל צרה שקרתה למישהו בדרך……….

    אך אני בהחלט מבין על מה אתה מדבר……..
    על העיוורון במיקוד למטרה אחת.

  8. ארנון

    בתהליך האבולוציוני של החוויה, האורגניזם פיתח סוגי תגובות אינסטינקטיביות, כדי לפנות עצמו לעסוק בעיקר (אפשר לשים במרכאות) תוך התעלמות משטף עצום של גירויים.
    אבל כפי שקורה לא פעם, מה שנראה כמיטיב עם היצר ההישרדותי, כמו ההתעלמות מהגורילה – שהופעתה בזירה אינה קשורה למשימה הרגעית – עלול להיות בעוכריו של היצור.
    כך עלולה חברה, שמסיחים את דעתה עם נצנצים לסוגיהם, להיות עיוורת לתהליכים המהותיים, אלה שגם עלולים לסכן את הישרדותה, ראה ישראל של סוף 2011

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *