על להיות יוצא דופן

בשלושת השבועות האחרונים הייתי מאד עסוק. עד מעל האזניים.

בטח שמעתם שפתחתי משרד חדש בתל אביב. חוץ מההתארגנות במשרד החדש (אתם מוזמנים לכוס קפה….סעדיה גאון 22, קומה 10), חידשתי את אתר החברה, פתחתי קבוצה לחברה בפייסבוק (אם עוד לא עשיתם Like, זה הזמן…), בניתי מחדש סדנה לבעלי עסקים קטנים,סדנת “זמן החיים” לניהול זמן חוזרת ביולי (ואם אתם מכירים אנשים שצריכים עוד כמה שעות ביום, אשמח אם תעבירו להם את הקישור למידע על הסדנה), ואני עובד עם שתי שותפות על סדנה שמשלבת אימון, משחק וריקוד. בנוסף, יצרתי שיתוף פעולה מקצועי חדש עם קבוצת יוזמות, שם גם אלמד בתוכניות להכשרת מאמנים.

גם חידשתי את הלוגו של החברה (דומה, אבל עם שינוי משמעותי): הוספתי לו הכיתוב “אימון יוצא דופן”. ועל זה אני רוצה קצת לדבר.

קודם כל, נתחיל מהמונח עצמו: יוצא דופן הוא מונח משפטי/רפואי בן לפחות 2000 שנה ופירושו אדם שיצא לאויר העולם דרך דופן הרחם ולא דרך פתח הרחם (כלומר, נולד בניתוח קיסרי). כך, לדוגמה, במשנה במסכת בכורות (פרק ח’ משנה ב’) מתנהל ויכוח בשאלה האם יוצא דופן נחשב בכור או לא, עם משמעויות משפטיות וכלכליות נכבדות לתשובה (כי לפי הדין העברי הבכור יורש ירושה כפולה משאר האחים), ואחיותיי האהובות יכולות להירגע, בהיותי יוצא דופן מלידה, אין לי זכאות – לפי הדין העברי – לחלק כפול…

עד כאן, זה לא ממש מעניין….אלא שעבורי, להיות יוצא דופן ולחיות חיים יוצאי דופן זה ערך בסיסי – למען האמת, הערך השלישי בחשיבותו מבחינתי, מיד אחרי חופש והורות.

אז מה זה בעצם יוצא דופן?

יוצא דופן הוא דבר בלתי רגיל, שונה מהכלל. זה תקף לסדרות (וכמו בגן: קוף, פיל, פרה ונחש – מה יוצא דופן?) ותקף לאנשים. אלא שכאן יש בעיה. קיימת פה הנחת יסוד בעייתית…היא מניחה שיש נורמה, שיש סטנדרט גם לאנשים. זה, כמובן, לא נכון. כל אדם הנו מיוחד ושונה ולכל אדם יכולות מיוחדות, אישיות ייחודית, ייעוד משלו. אושר אמיתי בא מהגשמת הייעוד הספציפי שלי, מהגשמה של השילוב החוזקות והכשרונות הייחודי שלי.

אלא שבשלב הזה אנשים מוצאים את עצמם הולכים באחד משלושה דרכים:

1. חיים של יאוש שקט (אתם מכירים את זה: “כזה אני”, “אלו החיים שנגזרו עלי”, “אין מה לעשות”, “shit happens”).

2. נסיון נואל להיות מישהו אחר (ראו בהמשך).

3. חיים של הגשמה עצמית אמיתית (פה החיבור ליוצא הדופן….אבל עוד על זה קצת הלאה).

גדולתו של הפייסבוק היא בכך שהוא יוצר דיאלוג בין אנשים. לפני כמה ימים העליתי בפייסבוק ציטוט מרובין שארמה שאומר:

“אנחנו פוחדים מהאני האמיתי שלנו. אנחנו פוחדים מהאור שלנו. אנחנו פוחדים מהזוהר שלנו…אנחנו פוחדים לעמוד זקופים ולהניח לאור שלנו לנגוה על העולם…רוב בני האדם לא רוצים להתבונן בכישרונות שלהם משום שהם לא רוצים להתמודד עם האחריות שבאה איתם – האחריות לחיות ללא פחד ולשנות את העולם. עקב כך הם מתכווצים ומתרחקים מן הגדולה שלהם”

אחד הקוראים, אייל, הגיב ואמר:

זה עושה נורא נעים לחשוב שאנחנו עוצמתיים\מוכשרים\חכמים, שיש בנו איזה סופרמן חבוי שאם רק ירצה הוא מוריד את החולצה, שולף את הגלימה האדומה ועף לעשות ניסים ונפלאות. בפועל, יש בנו רק את הרצון להיות כזה, כי מי לא רוצה להיות מוכשר\מוצלח\סופרמן ולהמריא, תרתי משמע להמריא? (חכו, חכו, אני תיכף שולף את הגלימה האדומה והתחתונים האדומים ותראו איך אני עף…). אבל מה, אנחנו לא באמת, רובנו אנשים פשוטים ולהכיר ביכולות זה דבר חשוב וטוב ועלול להיות מעט מאכזב והגדולה היא ללמוד לקבל את זה. כי סופרמן שהוא לא באמת סופרמן, אבל כולם אומרים לו שהוא סופרמן, ינסה מתישהו לעוף ואז נופלים.

אלא שכאן אייל טעה! תשובתי אליו הייתה:

אני אלך איתך על מטאפורת גיבורי העל…אלא שלא אצל כולנו הסופרמן הוא אחד שעף עם תחתונים אדומים. אצל חלקנו זה סופרמן במערכות יחסים (נקרא לו ספיידרמן), אצל אחרים זה סופרמן במתמטיקה (נקרא לו איירון מן) ואצל אחרים זה בציור (נקרא לו פוגימן) או בחשיבה אנליטית (אסטרו בוי). הבעיה מתחילה כשמשווים את עצמנו לסופרמן (זה עם הגלימה) ואומרים “לי אין גלימה” “אני לא יכול לעוף”. הדבר העצוב ביותר הוא כשאדם שיכול היה להיות ספיידרמן או אסרו בוי מופלא מבלה את כל חייו מתוסכל שהוא לא סופרמן.

וזה בדיוק ההבדל בין הנסיון לחיות חיים של מישהו אחר (להיות סופרמן גם אם את באמת וונדרוומן), לבין החיים יוצאי הדופן של להביא את עצמי המיוחד, כמו שאני, לכלל ביטוי. בין נתיב שנדון לכישלון מראש ולחיים של תסכולים ואכזבות לבין חיים של אושר והגשמה – חיים יוצאי דופן.

על ההבדל בין יוצא דופן למיוחד אשמור קצת כתיבה לפוסט עתידי.

נ.ב, אני מזמין אתכם לשתף את הפוסט הזה בפייסבוק שלכם. כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על הסמל של הפייסבוק פה למטה ולעשות “שתף” בדף שנפתח.

שלכם,

מייקל

6 thoughts on “על להיות יוצא דופן

  1. אורית שני

    מייקל יקר, המושג יוצא דופן יכול להתפס כמושג חיובי – משהו ממש יוצא דופן ומיוחד , או לחילופין כמישהו שהוא לא כמו כולם, ונוצרת הרגשה שאולי לא כדאי להיות כזה, כי אחת התחושות החזקות של בני אדם היא הרצון להיות שייך ו”כמו כולם”. לכן יש לעשות למושג הזה יחסי ציבור, כי לפחות על פי תפיסתי להיות יוצא דופן זה לחיות את חיי על פי דרכי ובהנאה מרובה,ולהיות אני מדהימה, מאושרת ושמחה בכל רגע ורגע, ואם טוב לי איתי אז אני מרגישה גם טוב עם אחרים

  2. מייקל בן-דוד Post author

    אורית, כמו כל דבר – יש לו שתי קצוות. יוצאי הדופן הם הזנבות הימני והשמאלי של כל גאוס. הסיבה שאני טוען שלחיות את חייך (האמיתיים, אלו שמוציאים ממך את הטוב ביותר) זה יוצא דופן היא בדיוק בגלל שרוב האנשים לא נמצאים שם….
    מייקל

  3. ילנה

    הבעיה היא, שלרוב יש פעם בין מה שאנשים רוצים להיות, לבין מה שהם יכולים להיות.
    יש אומרים שאדם יכול לעשות הכל, להיות מי שהוא רוצה אם הוא רוצה באמת, אבל בסופו של דבר זה לא תמיד ככה.
    מה שאתה אומר בעצם, שבחיים באמת יש דבר כזה “גורל”, שבאמת יש איזה “ייעוד” לכל אדם, משהו, או יותר נכון מישהו, שהוא צריך להיות. ואם זה ככה, אז הקושי הגדול ביותר הוא להבין מי אתה צריך להיות, במה אתה הטוב ביותר.
    החברה הכי טובה שלי, למשל, מאז שאני זוכרת אותה היא חלמה להיות רקדנית, הלכה לחוגים, דיברה על זה, התעניינה בזה, התאמנה ימים שלמים… אבל מה? לא הלך, פשוט לא הלך. כמה שהיא השתדלה, היא מעולם לא הייתה משהו מיוחד, היא מעולם לא הייתה יותר טובה מאחרים.
    היום (לא הרבה זמן מאז שעזבה את הריקוד), היא חזרה בתשובה, הולכת ללמוד בישיבה, אוהבת את עצמה, אוהבת את החיים (טפו טפו טפו, החיים שלה כל כך מושלמים שזה מפחיד), הסביבה שלה אוהבת אותה, והבעיה הכי גדולה שיש לה בחיים זה יתושים. אז זו דוגמא יפה למי שמצא את עצמו, אבל זה לא קרה מעצמו, והרי אדם לא יכול לנסות את הכל בחיים, כדי להבין מה “שלו”.
    איך אתה מציע להגיע לתשובה הזאת, של מה אתה טוב בו? מה אתה צריך לעשות בחיים? איפה יהיה ל-ך טוב?

  4. מייקל בן-דוד Post author

    ילנה יקירתי,
    יש מרחק גדול מאד בין ייעוד לבין גורל. אני מאד מאמין בייעוד, הרבה פחות בגורל.
    חלק מרכזי מתהליך זיהוי הייעוד הוא בדיוק להבין במה את טובה, במה את מצטיינת. אנחנו בודקים חוזקות, בודקים איפה בחיים יש לך FLOW, מה גורם לך לאושר, איפה את מתוסכלת….
    אינני מכיר את חברתך, ולכן אני לא יודע מה זה אומר “לא הלך לה”. יכול מאד להיות שלימוד ולא ריקוד זה הדבר שלה..זה בסדר גמור. תהליך האימון נועד לצמצם עבורנו את קשת האפשרויות העצומה הקיימת ולאתר איפה הכשרונות ותשוקות מפוקסים.
    לי, באופן אישי, לקח שנים של תסכול מבעבע לזהות בדיוק בדיוק איפה נכון לי להיות בחיים. הלוואי שהיה לי אז מאמן שהיה עוזר לי להתפקס בדיוק על מה נכון לי, מה הייעוד שלי. לגבי גורל, נו, זו כבר שאלה של אמונה 🙂
    מייקל

  5. ילנה

    אבל זה שנולדתי עם יכולות מסויימות ולא אחרות, זה גורל. הרי אין לי ממש את זכות הבחירה פה, נולדתי עם כשרון למשהו מסויים וככה זה. זה מה שהבנתי ממך בכל אופן..

  6. סתיו

    אבל, מה אם אלו שרוצים לפתח את הדבר היוצא דופן שלהם
    את הגיבור על שלהם את התכונה המדהימה שהיא יותר טובה מאצל אחרים
    ואין להם אותה?

    אני רוצה להרגיש יוצאת דופן מיוחדת שונה
    כבר לא אכפת לי במה באיזה תחום, איזה גיבור על להיות.

    אבל אני מרגישה שאין לי אותו
    אין בתוכי יכולת מופלא יכולת שיש לי שתבטא אצלי באופן הרבה יותר טוב מאחרים.

    אני מתחילה להבין שכוכבים ציירים גאונים הם אנשים חד דורים ואני לא כזו. הם כמו הפנטר הלבן.
    מיוחדים
    ואני לא כזו
    למרות שאני רוצה מאוד.
    וזה מסתכל

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *