רוזה פארקס…אבל הפוך!

אלו מכם שקוראים את הבלוג מראשיתו, זוכרים בוודאי את הפוסט שלי על רוזה פארקס החרדית (ואם לא, קראו אותו כאן ואז תמשיכו לקרוא את הפוסט החדש). אני לא נוהג לכתוב על נושאים משפטיים פרופר בבלוג שלי, אבל אני חייב לחלוק אתכם את ההלם שלי מקריאת פסק דין חדש של בית המשפט העליון, והוא מתקשר לנושא מרכזי בבלוג שלי – ערך עצמי ואסרטיביות.

באותו פוסט מאוקטובר 2009 סיפרתי לכם על ועדה שתקבע האם מותרת ההפרדה בקווי האוטובוס שמכונים “קווי מהדרין”. כצפוי בישראל (ובדיוק כמו בתוכנית הבריטית המשובחת Yes Minister) התשובה של הוועדה הייתה שההפרדה אסורה, אבל לא ניתן למנוע אותה. כלומר, באופן וולנטרי זה בסדר. או, בפראפאזה לאוזנינו היהודיות והדמוקרטיות, כל אחד יעשה מה שטוב לו.

רק שנבין בדיוק על מה מדובר: מותר לאגד ודן – קואפרטיבים ציבוריים – לייחד קווי אוטובוס שיוכרזו כקווי “מהדרין” בהם קיימת (באופן אפקטיבי, לפחות) המלצה שנשים תעלינה מהדלת האחורית, תהיה לבושה בצניעות (לטעמם של החרדים), ולא תתערבבנה עם גברים. אלא מה? היות שישראל מדינה יהודית ודמוקרטית הרי שמותר לכל אדם (גם אם האדם הזה הוא אישה) לעלות לאוטובוס מהדלת הקדמית, להיות לבושה לא בצניעות ולשבת בכל מקום הנראה לה – ואסור לאף נוסע או לנהג לכפות עליה את ההמלצה של “מהדרין”.

עד כאן דברים נשמעים דווקא סבירים. אי אפשר ואסור למנוע מאף אחת לשבת היכן שהיא רוצה או לעלות בדלת הקדמית של האוטובוס ומי שאינו חפץ לשבת ליד אשה רשאי לשבת במקום שאינו ליד אשה. נשמע אפילו דמוקרטי למדיי.

חשוב לי לציין שאיני נגד זכותם של חרדים ליצור הפרדה מגדרית מטעמי צניעות. בקווי אוטובוסים פרטיים, שאינם מסובסדים מכספי משלם המיסים (כלומר מכספי), זכותם לקבוע כל הסדר שמתאים להם, ובלבד שקיימת גם חלופה ציבורית שאינה מופרדת. כך למשל, לאחר פרסום הפוסט על רוזה פארקס לפני כשנה וחצי, סיפרה לי קוראת שלי מארה”ב על הקווים החרדים הפרטיים הפועלים בין שכונת ווילאמסבורג בברוקלין לבין עיר מגוריה מאנסי (בה יש קהילה חרדית גדולה). אמרתי לה שבעיניי זה בסדר גמור – אין לי שום בעיה שבמרחב הפרטי שממומן על ידם יעשו אנשים ככל העולה על רוחם ובלבד שאינם פוגעים באחרים ושקיימת חלופה. באותה מידה אין לי שום בעיה עם חתונות נפרדות. מי שזה מתאים לו, שיבושם לו.

הבעיה היחידה היא שבפועל נוסעי האוטובוס המהדרין והנהג כן כופים על נוסעים שאינם מהדרין את הכללים שיצרו לעצמם. פסק הדין מתעד מקרים רבים בהם אויימו נוסעות בשל מקום הישיבה שלהן או לבושן, ואף מקרה של בת שירות לאומי בדרכה לאופקים בשעת לילה מאוחרת אשר כמעט והורדה מהאוטובוס באמצע הדרך  בשעת לילה מאוחרת בשל לבוש לא צנוע מספיק (שאגב, היה חולצה עם שרוולים ארוכים וחצאית!!)

שימו לב לעדותה של בת השירות:

“ממקום מושבי מאחור, שמתי לב שאחד הנוסעים פנה לנהג ולאחר מכן החלה המולה ליד הנהג… הבנתי שאסור לי כאשה לגשת בעצמי לחלק הקדמי של האוטובוס, התקשרתי בטלפון הנייד לבן זוגי, שישב בחלק הקדמי…בן זוגי הסביר לי שנוסעים פנו לנהג והעירו לו על לבושי. יש לציין שלבשתי חולצה ארוכת שרוולים וחצאית שהסתיימה מעט מעל הברכיים. ההמולה לא נרגעה והנהג פנה אל בן זוגי ודרש שנרד מהאוטובוס באמצע הדרך באישון ליל ‘על מנת למנוע בעיות’, לדבריו. רק לאחר שבן זוגי העביר לי חולצה ארוכה, בה נאלצתי לכסות את רגליי, נרגעה ההמולה”.

אתם קולטים?? היא הבינה שכאישה אסור לה לגשת לחלק הקדמי של האוטובוס!!!!! ישראל של שנות האלפיים!!!

החלטת הוועדה הגיעה לבג”ץ, אשר דן בהחלטות הועדה ובאופן מפליא אישר אותן. לא, לא, קראתם נכון….בג”ץ אישר את ההסדר!! מה התנאי? שיהיה שלט בכל אוטובוס מהדרין בזה הלשון:

“כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר (למעט המקומות המסומנים לאנשים עם מוגבלויות), הטרדת נוסע בעניין זה עלולה להיות עבירה פלילית”

וזהו…

 

אגב, לפי בג”ץ זה בסדר לאפשר עליית נוסעים גם מהדלת האחורית. ושלא יהיה לאף אחד ספק – בהקשר זה נוסעים משמע נוסעות!
לכולם ברור שנפער פה פתח עצום לכפייה והשפלה של נשים. גם לכבוד השופטים רובינשטיין, ג’ובראן ודנציגר ברור כי יהיה צורך באכיפה למניעת כפייה על נוסעות.
אבל כנראה שזה בסדר…זה רק נשים….

מעניין איך בית המשפט העליון של ברק, דורנר, חשין ומצא היה פוסק (ולא עבר כל כך הרבה זמן מאז…רק שש שנים). אגב, בבית המשפט העליון שלנו מכהנות 5 נשים. כיצד ניתן פסק דין כזה בלא שתישמע קולה של שופטת?
העצוב הוא שפסק הדין היה צריך להסתיים באופן חד משמעי בעמוד 12 (במקום בעמוד 36) באמירה הבאה מפי כב’ השופט רובינשטיין:
“כדי להבהיר את הדבר למי שהדברים אינם ברורים לו נאמר: מפעיל תחבורה ציבורית (כמו כל אדם אחר) אינו רשאי לומר, לבקש או להורות לנשים היכן עליהן לשבת באוטובוס רק משום היותן נשים, או מה עליהן ללבוש, והן רשאיות לישב בכל מקום שתרצינה. כמובן הוא הדין גם לגברים, אלא שמטעמים שניתן בלא קושי לעמוד עליהם, התלונות כולן מתייחסות ליחס פוגעני כלפי נשים. כשאני חוזר וקורא את השורות שהודגשו זה עתה אני תמה על עצמי, כיצד בישראל של שנת 2010 היה צורך לכתבן. האם לימי Rosa Parks (האשה האפרו-אמריקאית שגרמה לשבירת ההפרדה הגזעית באוטובוסים באלבמה, ארצות הברית, בשנת 1955) חזרנו?”
אז זהו, שלא….כי באותם ימים היה לבית המשפט העליון האמריקני מספיק אומץ ומחוייבות לזכויות אדם כדי למנוע “הפרדה גזעית וולנטרית” (למרבה האירוניה, פסק הדין המרכזי של איסור ההפרדה הגזעית, פסק דין Brown v. Board of Education, מצוטט בפסק הדין הזה, פס”ד רגן). מפחיד אותי שלשופטי בית המשפט הגבוה לצדק בשנת 2011 אין.
נ.ב רציתי שתדעו שיש לי חלום (ותודה לד”ר מרטין לותר קינג ג’וניור על תרומתו לניסוח):

יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של הצהרתה: “מדינת ישראל…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות…ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות”. יש לי חלום שיום אחד באוטובוסיה הירוקים והכחולים, יוכלו בנותיהן של יושבי בית הקפה ובניהם של יושבי בית המדרש להתיישב יחדיו לנסיעה אחת. יש לי חלום שיום אחד ירושלים, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שאחיותיי ואחייניותיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי מינן אלא על פי טיב אישיותם  

8 thoughts on “רוזה פארקס…אבל הפוך!

  1. צביקה

    שלום מייקל, מקווה שאתה שלומית, עדן ושכחתי את שמו כולכם בטוב!
    נושא: החרדים והדיסק-און-קי
    לצערך, החרדים ישיגו כרגיל את דרישותיהם, כפי שהם עושים זאת היטב, בנחישות, כבר עשרות שנים.
    אני תמיד אומר לחבריי: “ראו איך החרדים עובדים, אפשר ללמוד מהם משהו על התמדה וחוסר פשרות בהגשמת חזונם”.

    הבעיה שלי עם כל הסיפור הזה שונה לחלוטין.
    לא אכפת לי שמשלם המיסים הישראלי ישלם על קווי מהדרין, אם הוא משלם הון עתק על תרבות וספורט שאינם נוגעים לחלק די גדול מהאוכלוסיה, כשחלק מ”אנשי התרבות” מדברים ופועלים בגלוי נגד יסודותיה של המדינה, נגד חיילי צה”ל ששומרים עליהם יומם ולילה ועוד.
    גם לא אכפת לי, משום שכיום הרוב המוחלט של קווי האוטובוסים מלאים במסרים מבית מדרשה של התרבות האחרת, שערך “כבוד האדם” או כבוד האישה נשכח ממנה. כדי לנסות למכור לנו משקפי שמש, שמים אישה עם או בלי בקיני ובפוזה מגרה ביותר.
    סתם בשביל הספורט, ראה באתר של משרד הבריאות שכל שנה מעל 10000 (!!!!) בנות מתחת לגיל 18 עושות הפלה בקופות החולים (ויש עוד מספר דומה של בנות שמפילות באיזה מרתף ביפו, “שחור” מה שנקרא).
    אז איני חושש לכבוד האישה בעניין זה.
    מה שבאמת מפריע לי הוא ה”דיסק און קי” של החרדים. הכנסת פעם דיסק או קי חדש למחשב שלך? ומה הופיע בתחתית המסך? – נכון! “זוהתה חומרה חדשה” לא חומרה בחולם אלא בשורוק!
    בדורנו יש את הקטע הזה לזהות חומרות חדשות בהלכה.
    לענ”ד מה שחז”ל מסרו לנו, הוא מדוייק לחלוטין מתוך הבנתם הרבה בנפש האדם. הוספה כל שהיא על גבולותיהם מסוכנת ביותר. היא תמיד באה על חשבון. כאן, הצד השני של המטבע לעניות דעתי חמור הרבה יותר, אך לא כאן המקום.
    אז בוא נוציא את הדיסק און קי מהמחשב ומייד תופיע ההודעה: “ניתן להסיר את החומרה ללא חשש”…..

  2. קובי

    מייקל יישר כח שהצפת את הנושא לדיון.
    אני תובעני אף יותר ואינני סבור שיש הבדל בערכי מוסר ואתיקה הנוגעים ליחס החברה לחלשים ומקופחים בכלל ולנשים בפרט. מי שמשלם עבור אוטובוס, הציבור או גורם פרטי מעניין כקליפת השום! אפליה היא הפליה נקודה! חברה חייבת להנחות את הפרט כיצד היא מצפה מפרטייה לנהוג. מה לעשות ויש מנהגים ומסורות שלא עומדים במבחן מוסר ואתיקה, הרי לשיטתם אין לנשים זכות על גופם, נגישות להשכלה שיחפצו כולל הכתובים עצמם שלא נדבר על תארים באונ’, קריירה מקצועית וכו’.
    חברה מתקדמת נמדדת בראש ובראשונה ביחסה לנשים שבקרבה.

    אני בהחלט שותף לתחושת התדהמה והבושה בפסק דין זה!

  3. מייקל בן-דוד Post author

    קובי, אני איתך – למרות שכן יש לי אבחנה בין המרחב הציבורי לפרטי.
    צביקה, אהבתי את הדיסק און-קי!!!
    כצפוי, גישותנו לגבי זכותה של האשה על גופה ופרטיותה (כולל הזכות לסיים הריון לא רצוי) שונות, וזה מאד בסדר. אני לא מסכים איתך (גם לגבי הפרסומות, אבל זה בגלל חופש הביטוי ולא כי נעים לי השימוש הציני בגוף האדם), אך מכבד מאד את גישתך וזכותך להביע זאת ברבים. כל הנושאים האלו הם נושאים של “התיקון הראשון” (התיקון הראשון לחוקת ארה”ב עוסק בחופש הביטוי וחופש הדת)…וכולם בנפשי ומכאן הכאב שלי על פסיקת בג”ץ.
    ושמו של המדהים הצעיר שלי טל 🙂

  4. שירלי

    מיקל היקר, יפה כתבת.
    לצערי נושא ה”מהדריניות” מקומם מאוד.

    אספר לך מקרה שבו בטיסה מתל אביב לבומבי, טיסת אל על (כשרה לכל הדעות) ישבתי במושב הצמוד לעוד 2 מושבים כאשר אני בקצה אחד, באמצע ריק ובקצה השני אדם מבוגר חרדי.
    בטיסה כזו ארוכה יחסית, נוהגים לישון. לכן התרווחתי במושבי, מיד לאחר הארוחה ועצמתי את עיניי.
    כשהתעוררתי היתה המולה לידי, הסתבר שהאדם החרדי התלונן שאני ישבתי לידו (כזכור – מושב ריק בינינו) ויותר מזה, כשהבין שאלה הנחיות חברת התעופה המאושרות ע”י הרבנים, החליט שאחד הדיילים התנכל לו בשל היותו יהודי, ולא נתן לו להתפלל בכוונה (רק נקודה קטנה – היו בורות אויר והשלט להדק חגורות דלק).
    גם לאחר שיחה עם רב הדיילים, ושום דבר לא ריצה את טענתו.
    אציין, כי אותו אדם ניצל את שני המושבים במלואם (שלו וזה הריק שבינינו) לטובת ספריו (ספרי קודש כמובן) ומעילו, והתיק שלו והרגיש מאוד בנוחות כמובן.

    אני לעומת זאת, אני ישנתי טוב….

  5. רותי

    שלום מייקל
    כאישה חרדית, התחבטתי אם להגיב לדבריך אם לאו. למה כן? כי אני מסכימה איתך! ולמה לא? כי אני שייכת לקבוצת מיעוט אותה אוהבים לשנוא, ולא נאה שאהיה לא לויאלית לבני המגזר שלי.
    אבל כפי שאתה רואה, תגובתי להלן..
    אני ועוד רבים שכמותי, השייכים לציבור החרדי, רצו וקיוו שהבגץ יציל אותם מהסיפור המקומם הזה של קווי מהדרין. לצערי, ישנו מיעוט קיצוני, קולני ולפעמים קצת אלים, שמנסה לנהל את סדר היום האישי והציבורי שלנו, והרוב השפוי, משום מה נמנע מלהלחם בו. אינני יודעת אם מטעמי עצלות או מפחד, או שמא מסיבות אחרות.
    לכן בסופו של דבר, אני מודה לך על שאתה משאיר את הנושא על סדר היום, אולי העיסוק בענין לפחות יגרום שהחלטת בגץ תשמר וההפרדה תיעשה על בסיס וולנטרי בלבד ולא בכפיה.

  6. איתמר רוטמנש

    שלום מייקל,
    אני חושב שהכוונה שבדבריך היא ברורה, ורצונך לחירות האשה ולקידום שוויונה הוא ברור.
    אבל יש טעות אחת בהשקפה שלך שעשוייה לשנות את התמונה כולה.
    משום מה אתה חושב שהאשה החרדית חושבת כמוך, והיא לא! הרי היא חרדית!
    היא לא חרדית כי אונסים אותה להיות כזאת, כמו שאתה לא חילוני כי אנסו אותך להיות כזה. היא רוצה בזה, היא מאמינה בזה, והפטרנליזם של בג”צ על אורחות חייה הוא הוא הכפייה האמיתית שכרגע מתרחשת במדינה.
    בחברה דמוקרטית שאמורה לתת גיבוי לרוב תוך התחשבות במיעוט, החרדים שנוסעים בקו בתל אביב לא יתלוננו – אבל הם מצפים שאם חילוני נוסע בקו בבני ברק, גם הוא יכבד את אורח חייהם באותה המידה. לצערי, לא רק שזה לא קורה, אלא שבג”צ עוד מתנשא בצורה אנטי דמוקרטית מובהקת כנגד חברה שלמה בארץ וכופה עליה אורח חיים שמנוגד לרצונה. זאת לא דמוקרטיה, זה לא פלורליזם, וזה לא חופש. זה חושך של ימי הביניים שעטפו אותו עם שמות יפים של קידום מעמד האשה.
    באופן דומה, עומדת לעלות בקליפורניה הצעת חוק שתקבע שברית המילה היא לא חוקית. הם עושים את זה באצטלה של דאגה לתינוק, ואולי מבחינתם יש בזה גם צדק. כנוצרים, לברית המילה אין חשיבות בעיניהם. הדבר המקומם בכך הוא חוסר ההתחשבות המובהק, ההתנשאות, והגאוותנות שמביאה חברה לחשוב שהיא טובה מחברה אחרת ולכפות עליה באונס את אורח חייה ומתוך “טוב לב” שכזה לאמלל אותה.
    כך נהגו האנטישמים, הצלבנים, והאינקוויזיטורים במשך אלפי שנים, וכולם עשו זאת בשם ה”טוב הכולל”. הייתי מאוד שמח אם בג”צ במידה היהודית, בשנת ה’תשע”א, יבין סוף סוף שיש ליהדות ערך ויש לכבד את ההולכים בדרכה.

    שלך,
    איתמר.

  7. מייקל בן-דוד Post author

    שלום איתמר,
    ממש לא! אני לא חושב שהאשה החרדית חושבת כמוני, ושמח שהיא לא. אני מכבד את זכותה לחשוב ולנהוג אחרת ממני.
    לצערי, לא דקת פורתא בדבריי. למדינה הזו, בה כולנו חיים ביחד יש סטנדרט שאומר שבתפיסה שלנו (גם אם לא שלך), לומר לאשה לעלות לאחורי האוטובוס בגלל שהיא אשה זו אפליה אסורה ולהרביץ לאשה שהולכת בצד ה”לא נכון” של הרחוב (זה מהפוסט שלי משנה שעברה “רוזה פארקס החרדית”) מהווה פשע הקרוי בחוק העונשין תקיפה. במרחב הציבורי הישראלי, בו יש לאשה חרדית בתל אביב זכות לאכול אוכל כשר ולסטודנטית חופשיה בירושלים הזכות ללבוש גופיה בקיץ הלוהט גם בקו אוטובוס שנוסע דרך שכונה שתושביה בחרו להיות חרדים לדבר האל, אי אפשר להחליט שקו האוטובוס הציבורי היחיד מירושלים לאופקים הוא קו שבו לבת שירות לאומי אסור לשבת עם החבר שלה (שניהם דתיים, אגב – והיא בחצאית ובחולצה שמכסה את מרפקיה). נקודה.
    אין לי שום בעיה שהציבור החרדי יקים לעצמו מערך תחבורה פרטי וינהג בו כראות נפשו (כולל דלתות נפרדות ומחיצות ד’ אמות לפחות) אבל בנוסף לשירות הציבורי המסובסד, ולא במקומו. ופה הטעות שלך בנסיון שלך לדחוף אותי בקלחת אחת עם האניטשמים, הצלבנים והאינקויזטורים. יש לי בעיה עם נסיון לכפות על הרוב את דרישות המיעוט הקטן והקולני (המהווה מיעוט גם בתוך הציבור החרדי!!!) אך לדרוש שהרוב ימשיך לממן את זה כמו גם מהווצרות מצב (אפילו רק פעם אחת!!) שאנשים שרואים עצמם כשווים (לפי התפיסה שלי) יאנסו לנסוע באחורי האוטובוס מתוך אפלייה.
    רוצים נפרד – בבקשה….אך גם תממנו באופן נפרד ולא מהכיס הציבורי.
    ועוד מילה אחת על הצדקנות שלך בקשר לחוק ברית המילה (וכן, אני ושני בניי נימולים, אז אני מקווה שאיני חשוד בעיניך באנטישמיות או במשיכת בריתי): יש תרבויות באסלאם ובמדינות אפריקה שמבצעות את הקרוי “מילת בנות”. גם על זה אתה מחיל את גישתך שאיסור על המנהג המזעזע הזה הוא “חוסר ההתחשבות המובהק, ההתנשאות, והגאוותנות שמביאה חברה לחשוב שהיא טובה מחברה אחרת ולכפות עליה באונס את אורח חייה ומתוך “טוב לב” שכזה לאמלל אותה” או שלגבי מילת בנות זה אחרת, כי זה לא מנהג אבותיך בידך?
    שלך,
    מייקל

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *