Tag Archives: זכויות אדם

על החירות (והחופש) – פוסט לפסח

כן, אני יודע! ג’ון סטיוארט מיל כבר השתמש בכותרת הזו לספרו בשנת 1859.

בספר, מיל קובע שחירות כוללת בחובה שני עקרונות בסיס: העיקרון הראשון הוא כי “ביחס לעצמו, ביחס לגופו ונפשו שלו, היחיד הוא ריבון”. העיקרון השני, מדבר על התנאים שבהם למרות עקרון הריבונות, יהיה מותר לאחר (או לחברה) “להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו היא כדי למנוע נזק לאחרים”. אכן, התפיסה הליברלית אימצה את ריבונות היחיד כמגדירה יחידה של חירות. בעצם, ניתן לדבר על חופש כחירות במובן אני אדון לעצמי ואין לאדם אחר שום כוח להכריח אותי לעשות דבר שאיני חפץ בו (למעט כדי למנוע נזק לאחרים). זהו החופש במובן הפוליטי, במובן של זכויות האדם, במובן של חירות משעבוד ומשליטה של אחרים.

ואולם, באופן ערכי, החופש רחב בהרבה מן החירות והוא הערך הבסיסי והיקר לי ביותר.  חופש זה כולל בתוכו שני מרכיבים נוספים:

חופש כחוסר תלות – חוסר תלות היא עצמאות. כשאני עצמאי, אני בעל כל המשאבים הדרושים לי. אינני תלוי באף אדם אחר. אני אדון למחשבותי, אדון לאושרי וחיי אינם תלויים באיש. זהו רכיב בסיסי ביותר בחופש. בלעדיו, החופש אינו אפשרי בכלל, וחירות לבדה אינה אלא צל עמום.

מעל הכל, עומד החופש כהוויה – הוויה של חופש עומדת מעל לרכיביה הפיזיים. משמעותה היא שכאשר אני בהוויה של חופש, אני פועל מתוך הבחירה האולטימטיבית בי ובחיי. יש ביכולתי להסתכל על כל פעולה, על כל צומת ולבחור את שנכון לי באמת – מתוך עירנות מודעת. בהוויה של חופש, אני מרשה לעצמי לפעול ולנקוט עמדה. בהוויה של חופש, יש לי אומץ לתפוס את החיים בשתי ידיים ולבחור מחדש את עצמי בכל רגע נתון.

זוהי העוצמה הגדולה ביותר שקיימת, והחיבור לחופש הזה יוצר חיבור לענק שבתוך כל אחד מאיתנו. הבחירה האולטימטיבית אינה בין חירות לעבדות; היא בין חופש לקהות.

קופי ענאן, מזכ”ל האו”ם הקודם, אמר בנאום קבלת פרס נובל לשלום בשנת 2001 את הדברים הבאים:

“To live is to choose. But to choose well, you must know who you are and what you stand for, where you want to go and why you want to get there.”

אז אנחנו לא מסתפקים בחירות, ולוקחים לעצמנו גם חופש – חופש ליצור את חיינו, חופש להיות אנחנו, חופש להיות בהירים וחדים עם עצמנו, חופש ליצור, לאהוב, ליהנות ופשוט להיות…

שיהיה לנו חג של חופש, ושנחגוג אותו עם השיר הבא, ישן ואהוב:

רוזה פארקס, מאה שערים והעצמי

בין כל הכותרות על שחיתות, על השכר במגזר הציבורי, דו”ח גולדסטון ועוד התרחשויות גלובאליות, כותרת אחת בעמוד פנימי ב”הארץ” היום הקפיצה אותי.
רוזה פארקס ממאה שערים: חרדית שסרבה ללכת במדרכה לנשים בלבד רוססה בגז מדמיע על ידי קמב”ץ העדה החרדית, והתלוננה נגדו במשטרה”. אני בכלל לא אכנס לנושא של האפליה הבוטה על רקע מיני (שמתרחשת בארצנו גם באוטובוסים, נוהג שכנגדו תלוי ועומד בג”ץ ואגב, היום הוגש לבית המשפט דו”ח של הוועדה בנושא ההפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים שבאופן מפתיע ביותר קבע שזה לא חוקי) מנקודת המבט של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. מעניינת אותי יותר נקודת המבט האימונית, ואני רוצה לדבר דווקא על האשה החרדית עלומת השם, שעמדה על הדבר הבסיסי ביותר שיכול להיות לנו כבני אדם: ערך עצמי.

אבל נתחיל מרוזה פארקס, שכונתה “אם תנועת זכויות האזרח” אחרי שב-1955 פארקס סרבה לעבור לחלק האחורי של אוטובוס במונטגומרי אלאבמה כדי לפנות מקום לאדם לבן:

רוזה פארקס מספרת שכאשר היא נדרשה לפנות את מקומה, היא אמרה שהיא לא רואה סיבה מדוע מגיע לאדם לבן לשבת יותר מאשר לאדם שחור. זהו ערך עצמי בקליפת האגוז.

ערך עצמי פירושו אני שווה! אני שווה כי אני אני. אין שום התניות חיצוניות, אין שום התניות במוצא, מין, גזע, מצב משפחתי או לאום. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע באותה שנה ש”שווה אך נפרד – אינו שווה”, כלומר – כאשר ישנה הפרדה, אין שוויון. אם אין שוויון, מישהו שווה יותר. זוהי תמציתה של הפרדה. כל הפרדה.

בלי ערך עצמי, בלי ההבנה שאני שווה – שווה לכל אחד אחר ו”שווה” בזכות עצמי (וכבר שמעתי את המונח “שווה” במלעיל) – לא יכול להיות ביטחון עצמי. וביטחון עצמי הוא היסוד היציב שעליו אני עומד בבואי לפעול בעולם. זוהי הבמה שמאפשרת לי את הביטחון של להיות אני.

אז אני רוצה לאתגר אתכם לעשות משהו חריג עבור עצמכם: קחו עותק של תעודת הלידה שלכם, ניילונו אותה ותלו אותה במקום שאתם יכולים לראות. למה? כי אם תחשבו על זה, תעודת הלידה היא מסמך מטופש. אני פה משמע נולדתי….מה עוד אני צריך להוכיח? אלא שהתעודה הזו יכולה להזכיר לנו משהו שאנחנו עלולים לעיתים לשכוח בתוך כל ההשוואות המטופשות שאנחנו עושים עם אנשים אחרים: מעצם לידתנו אנחנו שווים, ומעצם לידתנו מגיע לנו! נקודה.

ול”רוזה פארקס” החרדית  – אני מסיר בפנייך את המגבעת! את שווה!

נ.ב: אשמח מאד לשמוע מכם בחלון התגובות פה למטה 🙂