Tag Archives: ערך

עשור חדש בפתח……

היום, ב-12 בדצמבר, אני משלים את הסיבוב ה-40 שלי סביב השמש שלנו ומתחיל עשור חדש בחיי.

זה מעורר בי מחשבות בכמה כיוונים:

  1. יום הולדת נותן לנו נקודת ציון אישית שמאפשרת לנו לעצור ולהסתכל על השנה שעברה (או העשור שעבר) ולבדוק איפה אנחנו ביחס להגשמת מטרותינו וביחס למקום שאליו אנו מכוונים.
  2. יום ההולדת זו הזדמנות עבור אנשים סביבנו להסתכל על מערכת היחסים שלהם איתנו. הרבה פעמים אפשר לשפר דברים קטנים פשוט עם תשומת לב, ויום ההולדת של אנשים אחרים היא הזדמנות מצויינת להסתכל על מערכות היחסים סביבנו.
  3. חגיגה: יום הולדת היא הזדמנות נפלאה לחגוג את החיים.

אז בנימה אישית…

העשור האחרון שלי היה מסע מטורף על רכבת הרים – ממש מבור תחתיות לפסגה קסומה.

הוא התחיל באחת מהתקופות הקשות ביותר בחיי – סביב יום הולדתי ה-30. הייתי בתפקיד בצבא שמיציתי עד תומו (ותפקיד ממנו הייתי עתיד להתקדם רק כעבור שנה וחצי….), התלבטתי קשות על עתידי האקדמאי (האם ללמוד לדוקטורט), בדיוק קנינו דירה חדשה והייתה בעייה רצינית עם הרישום שלה בטאבו (נושא שנפתר סופית – באורח סימבולי – בימים אלו ממש), וממילא גם בקבלת המשכנתא, טל, בני הצעיר, היה עתיד להיוולד במרץ וקלטתי (במושגים ובקיבולת שלי אז….) שאלו החיים…כל זה הכניס אותי למשבר רציני (משבר גיל 40, רק עשר שנים קודם). הסתובבתי בדיכאון שלושה חודשים. ואז הגיעה המכה! אבי נהרג בתאונת דרכים בסוף מרץ, שלושה שבועות אחרי שטל נולד. לקח לי יותר משנה להתאושש מזה, למרות הפאסון האמיץ שהעמדתי מול העולם.

ביוני 2001 התחלתי תפקיד מרתק במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית ולאחר ארבע שנים התמניתי לשיפוט. לא ידעתי להגיד את זה אז, אבל השיפוט הפלילי יצר לי התנגשות בין הערך החשוב לי ביותר, חופש, לבין העבודה שלי כשופט פלילי. בערך באותו זמן, נחשפתי לעולם האימון והתחלתי מסע לגילוי עצמי.

לאחר עבודה רבה על עצמי, הבנתי שהייעוד שלי הוא ליצור שינוי חיובי בחייהם של אנשים רבים, ושאת זה לא אוכל לעשות מהמקום שבו הייתי. ביקשתי לעזוב את השיפוט, ויצאתי לדרך חדשה.

היום אני מלמד (אימון ומשפט בינלאומי), מאמן, מדריך וחונך מאמנים. אני אוהב לעבוד עם קבוצות (בסדנאות ובתוך ארגונים) ונהנה לאמן אנשים מוכשרים, שרוצים לגלות את הייעוד שלהם ולממש את הפוטנציאל שלהם. בעקבות העבודה שלי באימון נוסף לייעוד שלי גם שאני פה כדי להעמיד לעולם מאמנים גדולים ממני. לקחתי על עצמי להנהיג את הרפורמה במקצוע האימון מתוך לשכת המאמנים – ואני חוגג את החיים דרך ההגשמה העצמית שלי.

אז כן, יש לי עבודה תמידית על עצמי, אבל אני נהנה לעשות אותה. לא יזיק לי לרדת אי אילו קילוגרמים ולהתעמל בקביעות ויש לי עוד אי אילו שריטות (חלקן אפילו עד גזע המוח) שאני עובד עליהם. אבל אני קם כל בוקר בהתרגשות לקראת היום שלי, לקראת המתאמנים והתלמידים שלי, לקראת ההרצאות והנחיית הקבוצות. לקראת האימונים האישיים והעסקיים שלי. אני משפיע בעולם ונוגע בחייהם של מעגלים רחבים של אנשים.

יום ההולדת שלי הוא הזדמנות נפלאה עבורי להודות לחברים ומורים שנכנסו לחיי בעשור האחרון, וגם להודות לאנשים שיצאו מחיי. אנחנו נפגשים בעולם כמו על קרוסלה: לפעמים באותו כיוון ולפעמים בכיוונים הפוכים. כולכם נגעתם בי בדרך זו או אחרת. תודה ענקית לכם, לחברים קרובים שלי, משפחה אוהבת שלי וידידים מכל דרגות הקרבה.

וכן, אני רוצה גם להודות לעצמי ולהוקיר את עצמי – על הדרך, על המסע, על האומץ ועל האותנטיות שלי.

לסיום, אני מזמין אתכם להקשיב לשיר מקסים שמצליח בכל פעם להזכיר לי להיות מחובר לייעוד שלי:

וגם, חג אורים שמח!

כרגיל, אשמח מאד לתגובתיכם, כאן למטה.

רוזה פארקס, מאה שערים והעצמי

בין כל הכותרות על שחיתות, על השכר במגזר הציבורי, דו”ח גולדסטון ועוד התרחשויות גלובאליות, כותרת אחת בעמוד פנימי ב”הארץ” היום הקפיצה אותי.
רוזה פארקס ממאה שערים: חרדית שסרבה ללכת במדרכה לנשים בלבד רוססה בגז מדמיע על ידי קמב”ץ העדה החרדית, והתלוננה נגדו במשטרה”. אני בכלל לא אכנס לנושא של האפליה הבוטה על רקע מיני (שמתרחשת בארצנו גם באוטובוסים, נוהג שכנגדו תלוי ועומד בג”ץ ואגב, היום הוגש לבית המשפט דו”ח של הוועדה בנושא ההפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים שבאופן מפתיע ביותר קבע שזה לא חוקי) מנקודת המבט של זכויות האדם והמשפט הבינלאומי. מעניינת אותי יותר נקודת המבט האימונית, ואני רוצה לדבר דווקא על האשה החרדית עלומת השם, שעמדה על הדבר הבסיסי ביותר שיכול להיות לנו כבני אדם: ערך עצמי.

אבל נתחיל מרוזה פארקס, שכונתה “אם תנועת זכויות האזרח” אחרי שב-1955 פארקס סרבה לעבור לחלק האחורי של אוטובוס במונטגומרי אלאבמה כדי לפנות מקום לאדם לבן:

רוזה פארקס מספרת שכאשר היא נדרשה לפנות את מקומה, היא אמרה שהיא לא רואה סיבה מדוע מגיע לאדם לבן לשבת יותר מאשר לאדם שחור. זהו ערך עצמי בקליפת האגוז.

ערך עצמי פירושו אני שווה! אני שווה כי אני אני. אין שום התניות חיצוניות, אין שום התניות במוצא, מין, גזע, מצב משפחתי או לאום. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע באותה שנה ש”שווה אך נפרד – אינו שווה”, כלומר – כאשר ישנה הפרדה, אין שוויון. אם אין שוויון, מישהו שווה יותר. זוהי תמציתה של הפרדה. כל הפרדה.

בלי ערך עצמי, בלי ההבנה שאני שווה – שווה לכל אחד אחר ו”שווה” בזכות עצמי (וכבר שמעתי את המונח “שווה” במלעיל) – לא יכול להיות ביטחון עצמי. וביטחון עצמי הוא היסוד היציב שעליו אני עומד בבואי לפעול בעולם. זוהי הבמה שמאפשרת לי את הביטחון של להיות אני.

אז אני רוצה לאתגר אתכם לעשות משהו חריג עבור עצמכם: קחו עותק של תעודת הלידה שלכם, ניילונו אותה ותלו אותה במקום שאתם יכולים לראות. למה? כי אם תחשבו על זה, תעודת הלידה היא מסמך מטופש. אני פה משמע נולדתי….מה עוד אני צריך להוכיח? אלא שהתעודה הזו יכולה להזכיר לנו משהו שאנחנו עלולים לעיתים לשכוח בתוך כל ההשוואות המטופשות שאנחנו עושים עם אנשים אחרים: מעצם לידתנו אנחנו שווים, ומעצם לידתנו מגיע לנו! נקודה.

ול”רוזה פארקס” החרדית  – אני מסיר בפנייך את המגבעת! את שווה!

נ.ב: אשמח מאד לשמוע מכם בחלון התגובות פה למטה 🙂