Tag Archives: תדמית

חג פורים, חג פורים חג גדול למאמנים….

מה התדמית של אובמה?

למה חג גדול למאמנים? כי פורים הוא חג המסיכות. וכמאמנים, מסכות זה דבר שמאד מעניין אותנו. ההבדל בין פורים לשאר השנה הוא שבפורים כולם מרגישים נוח ללכת עם המסיכות גלויות. בשאר הזמן, אנחנו מסתובבים עם מסכות על הפנים, אלא שאנחנו חושבים שאף אחד לא שם לב.

האמת היא, רובנו לא שמים לב למסיכות שאחרים לובשים פשוט כי אנחנו עסוקים מדי במסכות שלנו, כלומר בתדמית שלנו. מהי תדמית?

תדמית היא: מה שאני חושב שאני רוצה שאוכל לחשוב שאחרים חושבים עליי….קצת מסובך? לא ממש. הרי אני לא יכול באמת לשלוט על מה אחרים חושבים עלי (מה גם שהם בדרך כלל לא חושבים עלי בכלל..), אז התדמית שלי היא בעצם בשבילי.

לפני שאני מרחיב, אני חייב רק לסייג שתדמית היא דבר נפלא. תדמית נועדה לשרת אותי. הרי זה לא משרת אותי להציג החוצה את השטותניק שבי (ויש אחד כזה מפותח מאד) כשאני עושה יום מילואים כשופט בבית המשפט, בדיוק כמו שאני לא מביא את השופט איתי כשאני מבלה עם חברים.

מתי תדמית הופכת לבעיה? כשהיא מנהלת אותך, במקום שאתה תנהל אותה. כאשר אני לא עושה דברים שאני רוצה לעשות בגלל התדמית, אני עושק מעצמי את היכולת להיות אני. ואם אני מנוהל על ידי התדמית שלי, אני בעצם בועת תדמית, ולא עצמי. פה זה הופך לבעיה.

הביטוי העצמי שלנו תלוי ביכולת שלנו מחד גיסא להשתמש במסיכות כרצוננו ומאידך גיסא, לא להיות תלויים באף מסיכה ולא להפוך למשרתים שלה. בשלב שבו אנו מתחילים לשרת את התדמית שלנו, ההבדל בינינו לבין המסכה שלנו הופך להיות לא ברור – וזהו הטשטוש המסוכן ביותר של העצמי. במונחים כלכליים, התדמית שלך עושה עליך השתלטות עויינת.

היופי בפורים הוא שלפתע ההבדל בין התדמית לאמת מאד ברור, לפתע הופכות המסכות להיות גלויות. יש הבדל אחד בין פורים לשאר השנה, וזה שיעור מעולה לקחת איתנו מהיום הזה:  בפורים המסכות שלנו גלויות לכל העולם, אבל כדי לחיות באותנטיות, אנחנו חייבים לוודא שהמסכות שלנו גלויות לפחות לעצמנו כל השנה.

אז שתהיה לנו שנה של “ונהפוך הוא”, שהתדמית תשרת אותנו במקום שאנחנו נשרת את התדמית.

גלוריה גיינור מביאה את הרעיון הזה בשיר נפלא שפשוט דורש לשים את הרמקולים בפול ווליום ולקפץ קצת מול חלון פתוח (כן, עם הגשם) ולעזאזל התדמית!!

כתמיד, אתם מוזמנים לשתף אותי במחשבותכם!